ביקורת: סיינפלד, הסיטקום "על כלום" שעדיין מצחיק

"סדרה על כלום" הוא התיאור שהודבק לסיינפלד כבר לפני עשרות שנים, וזה אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לה. ארבעה חברים בניו יורק, דירה אחת, בית קפה אחד ואינספור ויכוחים על דברים קטנים לגמרי. ובכל זאת, מעט סיטקומים הצליחו להפוך את הקטן ליומיומי למצחיק כל כך.

הרקע

לפי ויקיפדיה, את הסדרה יצרו לארי דייוויד וג'רי סיינפלד, והיא שודרה ברשת NBC בין 1989 ל-1998, לאורך תשע עונות. בית הקפה שבו הדמויות יושבות שוב ושוב קיבל בסדרה רק את החזית של מסעדה אמיתית בניו יורק, זו שבתמונה.

מה עובד

הכתיבה. כל פרק משלב כמה עלילות קטנות שנראות לא קשורות, ונפגשות בסוף באופן שכמעט תמיד מפתיע. הדמויות לא מנסות להיות אהובות, ודווקא בגלל זה הן מצחיקות: הן קטנוניות, אנוכיות ומאוד אנושיות. הרבה ביטויים מהסדרה נכנסו לשפה היומיומית של צופים בכל העולם.

מה פחות

חלק מהבדיחות ומהמצבים מרגישים היום שייכים לתקופה אחרת, עם טלפונים קוויים ומשיבונים שהם חלק מהעלילה. מי שמחפש סיפור מתמשך או התפתחות של דמויות לא ימצא כאן הרבה.

השורה התחתונה

אחד הסיטקומים שאפשר לראות מכל פרק ולצחוק. על המקום של סדרות כאלה בזיכרון שלנו כתבנו בכתבה על הסדרות שגדלנו עליהן, ועל השינוי בהרגלי הצפייה במערוץ אחד לאינסוף מסכים.

מקורות: Seinfeld, ויקיפדיה האנגלית

צילום: Rick Dikeman / Wikimedia Commons (CC BY-SA 3.0)