ישראל והאירוויזיון: ארבע זכיות, שלושה אירוחים ואהבה שלא נגמרת

יש ערבים שבהם נדמה שכל המדינה צופה באותו ערוץ. ערב גמר האירוויזיון הוא אחד מהם. גם מי שטוענים שהם לא מתעניינים מוצאים את עצמם שואלים מה קיבלנו מהשופטים, ומסמסים לחברים על הנקודות. הקשר בין ישראל לתחרות הזאת ארוך, צבעוני ומלא רגעים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי.

הכניסה לתחרות

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בתחילת שנות השבעים. השתתפותה התאפשרה כי רשות השידור הישראלית הייתה חברה באיגוד השידור האירופי, שמארגן את התחרות. מבחינת רבים, הייתה זו דרך להרגיש חלק מהתרבות האירופית ולהציג את המוזיקה העברית לקהל רחב.

שתי זכיות ברצף

ההצלחה הגדולה הראשונה הגיעה ב-1978, עם יזהר כהן והאלפא-ביתא ושיר "אבניבי". שנה לאחר מכן, ב-1979, ישראל אירחה את התחרות בירושלים וזכתה שוב, הפעם עם גלי עטרי ולהקת חלב ודבש בשיר "הללויה". "הללויה" הפך לאחד משירי האירוויזיון המוכרים ביותר בעולם, ועד היום מבצעים אותו במקהלות ובאירועים במדינות רבות.

דיווה

ב-1998 הגיעה הזכייה השלישית, עם דנה אינטרנשיונל ושיר "דיווה". הזכייה עוררה התרגשות גדולה ושיח ציבורי ער, והפכה לרגע משמעותי גם מחוץ לעולם המוזיקה. שנה לאחר מכן, ב-1999, התחרות חזרה לירושלים.

Toy

הזכייה הרביעית הגיעה ב-2018, עם נטע ברזילי ושיר "Toy". השיר, עם הלופר, קולות התרנגולת והאנרגיה הבלתי מתפשרת, נשמע אחרת לגמרי מכל מה שהגיע לפניו. ב-2019 נערכה התחרות בתל אביב, והעיר התמלאה במעריצים מכל העולם.

מה הופך שיר אירוויזיון ללהיט

אין נוסחה בטוחה, אבל יש כמה דברים שחוזרים אצל זוכים רבים. רגע מוזיקלי שנחרט בראש כבר בהאזנה הראשונה, הופעה בימתית עם רעיון ברור ואמן שמצליח לעבור את המסך ולגרום לצופים להרגיש משהו. שלוש דקות זה זמן קצר מאוד, ושיר שלוקח זמן להתחמם יתקשה לבלוט מתוך עשרים ומשהו מתמודדים. במקביל, הצופים אוהבים גם להיות מופתעים, ולכן שירים שונים לגמרי מהזרם המרכזי מצליחים לפעמים יותר מהצפוי.

הבמה כחלק מהשיר

בעשורים האחרונים, ההופעה הפכה חשובה לא פחות מהמוזיקה. מסכי לד ענקיים, תאורה מתוחכמת, פירוטכניקה ורקדנים יוצרים מופע טלוויזיוני עשיר. משלחות משקיעות חודשים בתכנון של כל תנועת מצלמה. ובכל זאת, כמה מההופעות הזכורות ביותר היו דווקא פשוטות: זמר אחד, מיקרופון, ורגע של שקט שבו כולם מקשיבים.

השיטה: שופטים וקהל

הניקוד באירוויזיון משלב היום בין חבר שופטים מקצועי בכל מדינה לבין הצבעת הצופים. כך יכול להיווצר מצב שבו שיר אהוב על השופטים מקבל פחות נקודות מהקהל, ולהפך. ההכרזה על הנקודות, מדינה אחרי מדינה, היא חלק מהדרמה, ולפעמים התוצאה משתנה רק בשניות האחרונות. בישראל, כמו בכל מקום, מתנהל בכל שנה ויכוח על השיטה ועל ההצבעות השכנות בין מדינות.

הבחירה המקומית

לאורך השנים, ישראל בחרה את נציגיה בדרכים שונות: לפעמים בתחרות פתוחה בטלוויזיה, לפעמים באמצעות ועדה, ובשנים האחרונות לעיתים קרובות דרך תוכנית ריאליטי. כל שיטה הביאה איתה ויכוחים. מי צריך להחליט, הקהל או אנשי המקצוע? האם לשלוח שיר בעברית או באנגלית? האם להתאים את השיר לטעם האירופי או להביא משהו ישראלי מאוד? אין תשובה אחת, וזה חלק מהכיף.

הרבה יותר מתחרות

האירוויזיון הוא גם חגיגה של קהילות מעריצים. יש מסיבות צפייה, טבלאות ניחושים ומשחקי שתייה, ויש מעריצים מושבעים שמכירים כל שיר מכל שנה. ברשתות החברתיות, התחרות מתחילה הרבה לפני הגמר, עם ניתוחים של כל חזרה ושל כל תלבושת. עבור רבים, זה ערב של קיטש, כיף וגאווה, בערך בכמויות שוות.

שירים שלא זכו ונשארו

לא רק הזוכים נשארים בזיכרון. לאורך השנים ישראל שלחה שירים רבים שלא הגיעו למקום הראשון, אבל הפכו לחלק מהפסקול המקומי. חלקם מושמעים עד היום ברדיו ובאירועים, וחלקם מוכרים לכל מי שגדל בשנים שבהן יצאו. יש גם שירים שבזמנם עוררו ויכוח, ורק בדיעבד התקבלו באהבה. זו תזכורת לכך שהטבלה של ערב אחד אינה המדד היחיד להצלחה של שיר.

איך האירוויזיון השפיע על המוזיקה בארץ

התחרות השפיעה גם על התעשייה המקומית. אמנים שייצגו את ישראל זכו לחשיפה בינלאומית, ולעיתים גם לקריירה בחו"ל. התחרויות הפנימיות לבחירת השיר שימשו במה לכותבים ולמלחינים, ולא מעט שירים שהפסידו בשלב המקומי הפכו בעצמם ללהיטים. גם הסגנון השתנה: מהשירים הקלאסיים של שנות השבעים, דרך הפופ של שנות התשעים, ועד ההפקות האלקטרוניות של השנים האחרונות. האירוויזיון הוא מעין מראה של המוזיקה הפופולרית בכל תקופה, בישראל ובאירופה כולה.

והאירוויזיון השאיר גם מורשת של מילים. "הללויה" ו"אבניבי" מוכרים גם לאנשים שמעולם לא צפו בתחרות, ונטע הפכה את התרנגולת לסמל של שנה שלמה. מעטים האירועים הטלוויזיוניים שמשאירים חותם כזה על השפה ועל הזיכרון המשותף.

ובכל שנה מתווספים אליהם רגעים חדשים, שעוד לא יודעים אילו מהם יישארו.

ומה הלאה

אין דרך לדעת מתי תגיע הזכייה הבאה. מה שבטוח הוא שבכל שנה, כשהנציג עולה לבמה, המדינה מחזיקה אצבעות. וכשהוא סיים לשיר, נשארת עוד שעה ארוכה של ספירת נקודות, ציפייה וויכוחים. זה בדיוק מה שהופך את הערב הזה לאחד המסורתיים ביותר בלוח השנה של הטלוויזיה הישראלית.

צילום: Sims2aholic8 / Wikimedia Commons (CC BY 4.0)